<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חברו בעדים או שלא בעדים משפט אחד להם כיון שהודה זה מפי עצמו ששמר לו או ששאל ממנו הרי זה נשבע שבועת השומרים שאין אומרים מגו לפוטרו [משבועה אלא לפוטרו] מלשלם (רמב"ם שכירות פ"ב ה"ח). משניות שלמות מצינו במסכת שבועות שבענין הפקדון דמודה מקצת חייב וכופר הכל פטור כי ההיא דסלע הלויתני עליו (מ"ג א') דבעל המשכון תובע, וכי ההיא דמנורה בת עשרה ליטרין (שם), וכי ההיא דעשר גפנים טעונות מסרתי לך (מ"ב ב'). ומה שאנו אומרים בפרק הגוזל (ב"ק ק"ז א' ותו' כפי' ריב"א) לדברי האומר עירוב פרשיות כתוב כאן וכי הוא זה הכתוב בפרשת שומרים שאנו למדין ממנו שלא יתחייב בשבועה כי אם בהודאה במקצת אמלוה הוא דכתיב, אפרשת אם כסף תלוה את עמי, גם אמלוה רוצה לומר כי מלוה ופקדון דין אחד להם לפיכך אין להעמיד דבר זה אלא בטענה השוה לשניהם כגון לא היו דברים מעולם או החזרתיו לך כזה לא יתחייב בשניהם אא"כ הודה במקצת, אבל בטענה דנאנסו שאינה פוטרת במלוה היה מתחייב בפקדון בלא שום הודאה מפני שאין שייך כאן דברי רבה שאומר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה שאין אדם מעיז פניו וכו' כי בטענת נאנסה מעיז ומעיז לפי שאין חברו מכיר בשקרו וזהו מה שאומר התלמוד בפרק המוכר הבית (ב"ב ע' ב') ואי אמר לו נאנסו לאו שבועה בעי. אבל לרמי בר חמא שאומר בפרק השואל (ב"מ צ"ח א') ובפ"ק דבבא מציעא (ה' ב') אין עירוב פרשיות כתוב כאן אף בטענת נאנסו צריך הודאה ולא יתחייב כי אם בשלש פרות באחת כופר ובאחת מודה ובאחת אומר נאנסה, ואין הלכה כמותו שהרי סוגית התלמוד חולקת עליו כדברי רב עמרם ורב חסדא בפרק המוכר את הבית וגם בתחילת מסכת סנהדרין (ב' ב') מעמיד סתם משנתינו כדברי האומר עירוב פרשיות כתוב כאן.
